Going away was always a dream for me. Living a new place, be a foreign that no one
would know me, make a fresh start, begin from scratch, build myself a new life and a
new identity in another country.
But I never fulfilled that. I dreamed but I didn’t really dare to dream.
Now I dare.
When I was younger I went to study abroad. I lived for a short while in London and loved
every minute of it, but I was a student, so it wasn’t the real thing. I wasn’t a real
stranger, I had not a real different life, I was half way on the way to the dream, but not
all the way.
Time has passed, and my dream had become bigger, since I got married and had a
partner that shared this dream with me. He also wanted to have a new life somewhere
else than here, as a couple, and still we didn’t go with the dream all the way.
Money, work, a part in the theatre, there was always a good reason to postpone the
dream form happening.
And now we decided to dare, now from all times, now that we are parents and have two
kids and responsibilities, and mortgage and all the reasons not to dare to dream, now
we dare, and the dream is about to come true.
We’re going to move to NY.
We’re actually doing that. Now’s the time.
Why keep delaying your dreams? why?
Dreams are meant to be fulfilled, otherwise why are we dreaming them?
So we’re packing a suitcase, packing our lives, give no reasons to anyone that asks, but
just say were going away because it was always our dream.
NY, here we come….
לסוע רחוק.
לסוע רחוק תמיד היה חלום עבורי.
להתרחק. לחיות במקום חדש שאף אחד לא מכיר אותי בו, להיות זרה, להתחיל מחדש, להתחיל מאפס, לבנות לעצמי חיים חדשים
וזהות חדשה במדינה אחרת. אבל מעולם לא הגשמתי את זה. חלמתי אבל לא ממש העזתי לחלום. עכשיו אני מעזה.
העזתי קצת אולי, אבל לא לגמרי. כשהייתי צעירה יותר הלכתי ללמוד בחו"ל. גרתי זמן קצר בלונדון ואהבתי כל רגע, אבל הייתי סטודנטית, כך שזה לא היה הדבר האמיתי. לא הייתי ממש זרה, מוקפת בסטודנטים מעל מיני ארצות, וזה לא שהתלתי חיים אחרים, אלא הייתי חצי דרך בדרך לחלום, אבל לא כל הדרך.
הזמן עבר, והחלום שלי נהיה גדול יותר מאז שהתחתנתי ומצאתי בן זוג שחלק אתי את החלום הזה. גם הוא רצה שנתחיל יחד חיים חדשים איפשהו מלבד כאן, כזוג, ועדיין לא הלכנו עם החלום עד הסוף. כסף, עבודה, תפקיד בתיאטרון, תמיד הייתה סיבה טובה לדחות את הגשמת החלום הזה.
ועכשיו החלטנו להעז, דווקא עכשיו, כשאנחנו הורים ויש לנו שני ילדים ואחריות, ומשכנתא וכל הסיבות לא להעז לחלום, דווקא עכשיו אנו מעזים והחלום עומד להתגשם. אנחנו עוברים לניו יורק. אנחנו בעצם עושים את זה. זה הזמן. למה להמשיך לעכב את החלומות שלך? למה? חלומות אמורים להתגשם, אחרת מדוע אנחנו חולמים אותם?
אז ארזנו מזוודה, ארזנו את חיינו, ונסענו.
בלי לתת שום סיבה או הסבר, אבל למי ששואל רק נגיד שהלכנו בעקבות החלום.
ניו יורק ... הנה אנחנו באים!
