Once everything was simple
Today it’s not as that.
Once everything was easy,
Today it’s heavy, not light.
To go out to the street became a serious task,
You have to remember to wear a mask.
If you want to go to a walk,
You can forget about sitting in a caffe,
Since all is closed.
All has been shut down.
The restaurants and caffes are sad,
The people who want to dine feel bad.
Take away isn’t the real thing,
You miss the fun, you miss everything.
Empty.
All is empty.
Emptiness and worries fill my heart.
I wonder around with a coffee cup in my hand,
and think to myself will it ever change.
Will things come back to the way they used to be..??
Is “Now” here for stay?
No one knows the future, but are we going on the right way..??
מחשבות ותהיות על שינויים ב 2020
פעם הכל היה פשוט
היום הכל מסובך.
פעם הכל היה קל,
היום הכל קשה כל כך.
לצאת החוצה לרחוב סתם ככה,
נעשה משימה ארוכה ונמתחת.
לא לשכוח מסיכה!
לא לשכוח ג׳ל!
ואיפה בכלל יש בית קפה פתוח,
אם רוצים סתם לצאת לטייל.
המסעדות סגורות.
זה עצוב לראות.
כסאות ערומים על גבי שולחנות.
ריק. ריק. ריק.
אפשר לקחת טייקאוויי ולארוז בקופסא,
אבל כל הכייף זה לשבת ולאכול , נהרסה החוויה.
לוקחת קפה בכוס לדרך והולכת,
וקר בחוץ ואני מטיילת.
אי אפשר להתחמם בפנים בכייף,
ומחשבות על איך היה פעם גורמות למוח להתעייף.
המוח עייף ממחשבות.
הלב עייף מדאגות.
ממה יהיה,
ואיך יראה העתיד,
והאם יחזור ה״פעם״ להיות
או שככה זה ישאר לתמיד??
שני סירטונים שצילמתי במקומות שנסגרו ונפתחו שוב בניו יורק. קפה ומעדנייה.
הרגשתי את מה שכתבתי, אז הלכתי וצילמתי.
Short videos I shot
In two sweet places in New York, that have been closed and reopened.