Thoughts about the day after.

In these crazy Qurarentine days,

Thoughts and thoughts come up to my head,

What will happen on the day after all this mess will end.

The day after would be great.

It would feel as if a child is born

In the moment with the world he met.

Light

Sun

Sky

First few steps of walking outside

A Coffee shop is open,

And you go straight inside, and you buy coffee and a cake with no fear

And wonder between the shops in the street... and chear...

Then go in the subway just like the old

days, just like you used to,

And lots of people are sitting there too.

Is it true?

Can it be?

I dream of this day, when I’m again in Central Park,

Where it’s green and pink and never gets dark.

A beautiful city where everyone there is in a rush,

I love this city,

I do have a crush.

But I’m pretty sure it would be different

It wouldn’t be the same

And the day after will never be as it was before again.

היום שאחרי

בימי ההסגר המטורפים מחשבות ומחשבות כל הזמן בראש עולות,

על מה יהיה ביום שאחרי.

היום שאחרי יהיה נפלא ,

יהיה כמו תינוק אליו העולם לראשונה נגלה.

אור

שמש

שמיים

צעדים ראשונים של הליכה בחוץ..

בית קפה פתוח, ופשוט נכנסים,

וקונים קפה ומאפה ולא מפחדים,

וחנות ועוד חנות ואז תחנת רכבת ונכנסים, ונוסעים

ממש כמו פעם

ולא מפחדים.

סאבווי

זה יכול להתממש?

שנכנס פנימה כמו בימים עברו?

כולם עומדים או יושבים ואף אחד לא חושש...

חולמת על היום שאחרי

שאני מתהלכת לי בפארק

באמצע העיר הכי יפה בעולם,

וכולו שוקק ונעים..

פארק ירוק עם עצים בפריחה ורודה..

אי של צבע בין בניינים,

וכולם שוב חיים

נהנים

מטיילים

עובדים רצים

מירוץ.

האם נשוב אי פעם למירוץ החיים?

ביום שאחרי החיים יהיו חיים אחרים.